נודע, כי התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק בהשם ית', כמו שכתוב "ולדבקה בו". ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשם יתברך, הלא אין המחשבה תופסת בו כלל? אכן, כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו" –  ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא? והשיבו: הדבק במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון, אף אתה חנון וכו'. ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב במפורש ולדבקה בו, ואם היה הפירוש הדבק במידותיו, היה לו לכתוב ולהדבק בדרכיו, ולמה אומר ולדבקה בו?